החלטה בתיק בש"א 23017/07

1 .      השאלה הנדרשת להכרעה בהחלטתי זו הינה מהי האגרה שיש לשלם במסגרת תביעה לקיפוח

המיעוט לפי סעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: " חוק החברות"), שעה שהסעד החילופי הוא ליתן הוראות לנתבעים לרכישת מניות התובע ?

לעמדת התובע, הוא המשיב, את סכום האגרה יש  לשום לפי תקנה 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז - 2007 (להלן: " התקנות"), לפיה עסקינן בהליך שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף, ולפיכך האגרה שיש לשלם בגינו היא 541 ש"ח בלבד, לפי פרט 3 לתוספת לתקנות. לעמדת המבקשים, הם הנתבעים, סכום האגרה יחושב לפי תקנה 2(ב) לתקנות ולפיכך יש לשלם את האגרה לפי תקנה 6 לתקנות ופרט 8 לתוספת, באופן שיש לשום את האגרה לפי שווין המשוער של המניות. המדינה, מצטרפת לעמדת המבקשים.

2.        המבקשים והמשיב הם בעלי המניות של החברה, המשיבה 4 (להלן: " החברה"). בהתאם לרישום בספרי החברה, מחזיק המבקש 1 ב - 50% מהון המניות הרשום והמונפק של החברה, המבקש 2 מחזיק ב- 25% מהמניות, והמשיב, באמצעות חברה שבבעלותו, מחזיק ביתרת 25% המניות. בהמשך, כך נטען, הוסכם כי חלקו של המשיב בחברה יועמד על 33%.

       כפי המתואר בכתב התביעה, מטרת החברה הינו הקמת מיזם נדל"ן במרכז תל אביב, שבעיקרו שיפוץ ניכר של נכס ישן והוספת יחידות דיור עליו, אשר יהווה השקעה מניבה ביותר, שטומנת רווח של כ 17 מיליון ש"ח (להלן: " הפרוייקט"). מטעמים שאינם דרושים להחלטה, הפרוייקט טרם יצא לדרך, למרות ההשקעות הניכרות של הבעלים.

לעמדת המשיב, הודיעו לו המשיב 1, כי אין בכוונתו לממש את הפרוייקט, בניגוד להסכמות שבין הצדדים. המשיב סבור כי יש בהחלטה האמורה כדי להוריד את ההשקעות לטמיון ואולי אף להביא את החברה לידי חדלות פירעון. המשיב טוען כי על מנת לממש את ההחלטה, חברו המשיבים ביחד ומנצלים את הרוב שיש להם, על מנת לקבל בחברה החלטות שמטרתן להביא לעצירת ועיכוב מימוש הפרוייקט. בגדר זו, החלטה לשינוי זכויות החתימה, לשינוי תנאי המימון כמו גם הסדר פירעון הלוואות ועוד. לדבריו, יש בהחלטות אלה משום פגיעה בטובת החברה, פעולות בניגוד לחובות של נושאי משרה ובעלי מניות, הפרת הסכמות, קיפוח המיעוט והתנהגות בחוסר תום לב.

לפיכך, הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים והחברה ובה עתר למספר סעדים ובכללם:

מתן פסק דין לפיו ענייני החברה מתנהלים בדרך של קיפוח. לחילופין, ליתן כל הוראה להסרת הקיפוח או מניעתו כמו גם הוראות באשר לניהול ענייני החברה בעתיד. הסעד הרלוונטי לבקשה שלפני הוא המצוין בסעיף 68 לכתב התביעה בו עותר המשיב כי המבקשים או החברה ירכשו את מניותיו. מפאת חשיבותו לענייננו אביאו כלשונו:

" לחילופי חילופין, יתבקש בית המשפט הנכבד ליתן הוראות לנתבעים (המבקשים-  א.א. ), לפיהן ירכשו הם או החברה, בכפוף להוראות סעיף 301, את מניות החברה מניות ממניותיה (כך במקור - א.א. )."

3.        המבקשים מכחישים את טענות המבקש, ואף הוגשו על ידם בקשות לסילוק התביעה על הסף. אחת הבקשות, היא הבקשה נשוא החלטתי מחמת אי תשלום אגרה כמתחייב לפי התקנות, היא הבקשה, שמטבע הדברים, הראשונה שיש להכריע בה בטרם בקשות אחרות.

לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשה, הורתי על קבלת עמדת המדינה באמצעות הפרקליטות. האחרונה, סבורה כמבקשים שיש לחייב את המשיב באגרה לפי שווי המניות המשוער, באם יתקבל הסעד של רכישת מניותיו, וכמפורט בעמדת הפרקליטות.

4.        לאחר בחינת עמדות הצדדים, לרבות הפרקליטות, ויישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואבהיר:

ההלכה

5.    עסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי כמו גם צו עשה עליהן חלה כרגיל תקנה 3א לתקנות המורה:

" בענינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי הענין:

              (1)    צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;"

יוער כי המבקשים והמשיב, התייחסו בשגגה בכתבי טענותיהם לתקנות הקודמות, תקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ה - 1987 (סעיף 5 לבקשה וסעיף 9 לתגובה).

       ההלכה הפסוקה מורה כי בתובענה להסרת קיפוח המיעוט, הכלל הוא שתשולם אגרה לפי

פרט 3 לתוספת, דהיינו תביעה שלא ניתנת להערכה כספית, אלא אם חלים חריגים. בהקשר זה אפנה לרע"א 783/05 ניל ענבי נ' אייל קורן (להלן: " הלכת ענבי"). בהלכת ענבי נדרש בית המשפט העליון לתביעת עושק המעוט לפי סעיף 191 לחוק החברות בנוגע לחיוב הנתבעים להשיב את שקיבלו מהחברה שלא כדין, לרכוש את מניות התובעים וזאת במחיר שוק כמו גם להוסיף למחיר הרכישה תוספת שתשקף את הנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה ממחדלי הנתבעים. בנסיבות אותו מקרה, קבע בית המשפט שהסעדים הנתבעים מחייבים תשלום אגרה לפי סעד כספי שכן אין עסקינן בתביעה לסעד שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף.

בית המשפט חוזר ומאמץ את ההלכה לפיה יש מקום ליתן פרשנות מרחיבה לתשלום אגרות וכאמור בדברי כב' השופט רובינשטיין בסעיף ח(8) לפסק הדין: